|
Résumé :
|
העין והרוח (1961) הוא חיבור פילוסופי-פואטי הנותן ביטוי ברור להתרחקותו של מוריס מרלו-פונטי מן הפנומנולוגיה במובנה המסורתי ולחיפושו אחר אונטולוגיה מסדר חדש, אונטולוגיה הזקוקה ללשון מיוחדת משל עצמה. זהו חיבורו האחרון של מרלו-פונטי שהתפרסם בחייו, והוא מהווה חלק מאותה פרוגרמה פילוסופית אלטרנטיבית שפיתח בכתביו המאוחרים.
"העין והרוח" מוכר כטקסט המרכזי של מרלו-פונטי בתחום האסתטיקה. יחד עם זאת, אין כאן לא תיאוריה או ביקורת של אמנות ואף לא עיסוק שיטתי ביופי או בתכונות אסתטיות אחרות. לחלופין, נמצא כאן עיסוק מטאפיזי באמנות ובציור בפרט, עיסוק מטאפיזי שנקודת ההתחלה שלו היא דווקא הקונקרטיות של יצירת האמנות. מרלו-פונטי מתבונן בפעולת הציור ומנסה להבינה מן הזווית האונטולוגית, כמו גם ללמוד דרכה שיעור במטאפיזיקה מסוג חדש, שבמרכזה הסובייקט הגופני. פנייה כזו לאמנות איננה שגרתית, והיא חורגת באופן מכוון ממסורת פילוסופית ארוכה המתייחסת אל האמנות כאל פעילות המנוגדת בתכליתה לפעילות הפילוסופית, מסורת הרואה באמן את ניגודו הגמור של הפילוסוף.
|
