|
Résumé :
|
האם לא צריך לדובב מחדש את הדעת באמצעות המין, ובאמצעות פוריותו של המושג, כדי להבין את מה שהביולוגיה, המדעים הקוגניטיביים והפסיכואנליזה מנסים, אולי בדרך גולמנית ומסורבלת, לומר לנו? דעת, מיניות, מקריות, אי-ודאות, לידות והפלות, מלאכים ושדים, הזדקנות, מחלה ומוות, המדעים והטכניקות מחזירים אותנו בלי הרף לבעיות האלה, הטבועות בעצם הקיום האנושי. אנחנו חולמים לשלוט בכול, ובכלל זה באי-הוודאות. ואולם המקריות שומרת ביתר שאת את כוחה, ולא עוד אלא שהשליטה הטוטלית מתברר שהיא אשליה. מאז ומתמיד התמודד המיתוס עם בעיות כאלה: לא רק בסיפורי פרומתאוס ואדיפוס, אלא גם בסיפורי המקרא על הנחש, על עץ החיים ועץ הדעת - המזכיר לנו שהדעת לעולם היא אמביוולנטית על המבול ועל מגדל בבל. בספר הזה, חלקו הראשון של חיבור של שני כרכים, דן הנרי נפתלי אטלן באחדות מן הבעיות הנוגעות לטכניקות ולמדעים הקשורים בייצורו של החי. אבל כדי להשכילנו, המחבר מוליך אותנו בדרכים לא צפויות, בנתיביהן של הפילוסופיה והמיתולוגיות הקדומות של האנושות (שפינוזה, הקבלה, התלמוד). נקודת המוצא: לפי המדרש הופרד אדם מחוה למשך מאה ושלושים שנה. כל אותו הזמן פיזר טיפות של זרע
|
