|
Résumé :
|
דידייה אנזייה הוא מן המקוריים והחיוניים בין אנשי המופת של הפסיכואנליזה בת - זמננו. דרכו ההומניסטית - מן הפילוסופיה דרך הפסיכולוגיה ואל הפסיכואנליזה - תומכת בגישה אפיסטמולוגיה. בגישה זו משתלבת הזיקה ההדוקה לשיטה ולטאפסיכולוגיה הפרודיאניות עם פתיחות ועם הרחבת מושגים וטכניקות בתחומים קליניים מגוונים מאוד. נקודת המפגש בין פסיכודרמה, מתודולוגיה השלכתית, דינמיקה קבוצתית, וכמובן גם טיפול קלאסי, מהווה מחקר המתייחס למכלים ולתכנים הנפשיים כאחד. קתרין שאבר התוותה דרך המאפשרת לנו לעקוב אחר המגמות המשותפות בכתביו המורכבים, ועם זאת הבהירים, של אנזייה. הדבר התאפשר הודות לניסיונו הפורה ולבהירות המחשבה שהניעו אותו. שאבר הסתמכה על נאמנותו של אנזייה לסוגיות המרכזיות שביצירתו: האוטו - אנליזה של פרויד, הפסיכואנליזה של הכישרון היוצר, ההתעניינות היסודית בבעיית הגבולות ובמטאפסיכולוגיה שתוכל לספק להן מסגרת תיאורטית, ולבסוף, מושג ה"אני - עור" - נקודת התכנסותן של קליניקה חדשה ושל תיאוריה.
|
